חייו של יעקב אגרונוב — מהכפר האדום אל שדות הנפט

הכפר האדום, 1907

יעקב מיכאילוביץ׳ אגרונוב נולד ב-25 באפריל 1907 בסלובודה היהודית שליד קובה — כיום קרסניה סלובודה, ״הכפר האדום״ — לבה ההיסטורי של יהדות ההרים בקווקז, ועד היום אחד המקומות הבודדים בברית המועצות לשעבר שבהם יהודים חיים כקהילה מרוכזת. אביו היה גנן. יעקב למד בבית ספר יהודי מסורתי, ומ-1915 גם בבית ספר רוסי במקביל.

הוא התבגר עם המהפכה. ב-1920, בגיל שלוש־עשרה, היה לאחד מפעילי הקומסומול הראשונים בקרב יהודי ההרים — ובאותה שנה כתב את שיריו הראשונים.

Krasnaya Sloboda, the Red Village — הכפר האדום שליד קובה — מקום הולדתו

התעוררות קומסומול

במהלך שנות ה-20 עלה אגרונוב כפעיל וכאיש ספר כאחד. הוא למד בפקולטות לפועלים במוסקבה ובבאקו, אחר כך בפקולטה להיסטוריה של המכון הפדגוגי בבאקו ובבית הספר המפלגתי הגבוה. הוא נתן עצמו להתעוררות התרבותית של עמו — האלפבית היהודי־הררי החדש, התיאטרון והעיתונות הטאטיים הראשונים — נושא הנפרש במלואו בעמוד הבא.

באקו: נפט והמפלגה

מ-1932 עבד אגרונוב במנגנון המפלגה הקומוניסטית של אזרבייג׳ן, ובין 1934 ל-1938 ערך את העיתון היהודי־הררי «קומוניסט» בבאקו. ב-1938 היה למזכיר הראשון של מחוז אורג׳וניקידזה — מחוז הנפט הגדול ביותר בבאקו — ותוך שנתיים הפך אותו לאזור נפט מוביל בברה״מ. ב-1941 היה למזכיר ועד העיר באקו לתעשיית הנפט, השנה שבה הפיקו בארות באקו שיא של 23.5 מיליון טון.

1942: באקו השנייה

בסתיו 1942, כשהוורמאכט דהר לעבר הקווקז ונפטו, פונו מזרחה יותר מעשרת אלפים מומחי נפט מבאקו. אגרונוב הוביל יותר מחמשת אלפים מהם לאזור קויבישב כדי לפתח את ״באקו השנייה״, מחוז הנפט של הוולגה–אוראל ששמר על הטנקים והמטוסים הסובייטיים בתנועה. כמזכיר ועד מחוז קויבישב לנפט (1942–1947) הקפיץ את תפוקתו; ב-1943 קיבל את עיטור לנין.

Baku oilfields, 1940 — שדות הנפט של באקו, 1940 — העולם שעליו פיקד

לאחר המלחמה

הוא שב לבאקו כמזכיר ועד העיר של המפלגה (1947–1950), ולימים שימש סגן מנהל מכון לבטיחות בתעשיית הנפט. הוא היה חבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של אזרבייג׳ן וציר במועצה העליונה של הרפובליקה. בפרישתו שב אל מלאכת נעוריו — תולדות עמו ולשונו.

באקו, 1992

יעקב אגרונוב נפטר ב-31 במאי 1992 בבאקו, בגיל שמונים וחמש, ושם נקבר. ספר זיכרונותיו על יהודי ההרים, ״הגורל הגדול של עם קטן״, ראה אור לאחר מותו ב-1995. בנו מיכאיל אגרונוב, כימאי וחוקר, הקדיש עשרות שנים לשימור ארכיון המשפחה, להוצאה מחודשת של זיכרונות אביו ולהשלמת מילוניו היהודיים־הרריים.