שני ייעודים: נפט ומילה

השיר הראשון בטאטית

אלפבית לעם

שפה מדוברת היא דבר אחד; שפה כתובה, נלמדת ובת־הדפסה היא דבר אחר. באפריל 1929, בוועידה הכלל־ברית־מועצתית לבניין תרבותי בקרב יהודי ההרים בבאקו, עמד אגרונוב בראש הקבוצה שיצרה את האלפבית היהודי־הררי על בסיס לטיני. לראשונה ניתן היה ללמד את עמו ולהדפיס עבורו בכתב תקני משלו. לימים חיבר מילונים יהודיים־הרריים↔רוסיים של כתשעת אלפים מילים — שהושלמו ויצאו לאור לאחר מותו בידי בנו.

מחזות, תרגומים, ספרות

סביב שירתו בנה את ראשיתה של תרבות טאטית מודרנית — דרמה שהועלתה בתיאטראות היהודיים־הרריים של באקו ודרבנט, ותרגום שפתח לקוראיו ספרויות אחרות:

איש העיתונות

אגרונוב היה גם חלוץ העיתונות היהודית־הררית. בין 1934 ל-1938 היה עורך ראשי של העיתון היהודי־הררי «קומוניסט» בבאקו, ובמקביל סגן מנהל ההוצאה לאור הממלכתית של אזרבייג׳ן, ופיקח על כל הספרים בטאטית. ב-1929 נשלח לדרבנט לעבוד בעיתון הטאטי הראשון, «זחמטקש» (״העמל״).

המקורות חלוקים בדבר «זחמטקש»: STMEGI מתאר את אגרונוב כמייסדו, ואילו gorskie.ru והאנציקלופדיות היהודיות מייחסות את הייסוד לאחרים וממקמות אותו כסגן עורך (1929). עריכתו את «קומוניסט» בבאקו (1934–38) אינה שנויה במחלוקת; טענת הייסוד בדרבנט כן — ואנו מציגים אותה בזהירות.

נפט וניצחון

ייעודו האחר היה ממשי כפלדה. נפט באקו תדלק את ברית המועצות, ואגרונוב בילה את שנות ה-30 וה-40 בניהולו — תחילה כמזכיר המפלגה של מחוז ההפקה הגדול ביותר, ואז, ב-1941, כמזכיר העיר באקו לתעשיית הנפט בשנת השיא של 23.5 מיליון טון.

כשהחזית התקרבה לקווקז ב-1942, מרכז הכובד נע מזרחה. בהובילו אלפי מומחים מבאקו אל הוולגה, היה אגרונוב למזכיר ועד מחוז קויבישב לנפט ולבונה של ״באקו השנייה״. תיאורים קהילתיים מייחסים לכהונתו הכפלה של תפוקת האזור פי כמה ואת הנפט הסובייטי הראשון מסלע דבוני עמוק ב-1944.

מכפילי התפוקה הדרמטיים ביותר מגיעים בעיקר מתיאורים קהילתיים ואזוריים (OurBaku); הסיפור הרחב — מזכיר הנפט של באקו, הפינוי לקויבישב, ״באקו השנייה״, עיטור לנין 1943 — מתועד היטב.