מעצמה עיטרה אותו על נפטה, ועמו שלו זוכר אותו על מילתו. שני החיים חיים גם היום — מעל לכול הודות למשפחתו ולקהילתו.
התאריכים והמספרים נלקחו מוויקיפדיה הרוסית, מהאנציקלופדיות היהודיות ומארכיונים קהילתיים; המספרים החגיגיים ביותר מימי המלחמה מגיעים ממקורות קהילתיים.
על ארגון הפקת נפט בימי מלחמה
הוא היה גם חבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של אזרבייג׳ן וגמלאי אישי בעל חשיבות כלל־ברית־מועצתית.
בשנותיו האחרונות שב אגרונוב אל העט. «נפט וניצחון» (באקו, 1991) סיפר את סיפורם של נפטאי באקו במלחמה; ספר זיכרונותיו על עמו, «הגורל הגדול של עם קטן» (מוסקבה, 1995), ראה אור לאחר מותו ושמור בספרייה הלאומית של ישראל. מילוניו היהודיים־הרריים הושלמו ויצאו לאור בידי בנו מיכאיל.
מורשתו נשמרה, מעל לכול, בידי בנו מיכאיל אגרונוב (1936–2023) — כימאי והיסטוריון של יהודי ההרים — שעבד בארכיוני המשפחה והמדינה כדי להוציא מחדש את ספרי אביו. כיום קרן STMEGI, השומרת על מורשת יהודי ההרים, מאחסנת את זיכרונותיו ואת סיפורו — והכפר האדום שבו נולד עודנו עומד כבית חי לעמו.
הגורל הגדול של עם קטן. יעקב אגרונוב
הוא סייע לתדלק מלחמה והאריך ימים ממעצמה, אך המלאכה שבחר לחתום בה את חייו הייתה הקטנה והגדולה מכולן: להעלות על הכתב את תולדות עם שמעטים אי־פעם מנו. נפטאי ומשורר, הוא העניק לעם הזה גם עתיד וגם זיכרון.